פסק-דין בתיק ת"א 1936-06

עסקינן בבקשה לאישור הסדר פשרה בתובענה שאושרה זה מכבר כייצוגית. התובענה הוגשה על ידי מר אליעז צימרמן (להלן: " התובע המייצג") נגד בנק מזרחי-טפחות בע"מ (להלן: " הבנק"), ועניינה באופן החישוב של עמלת דמי ניהול פיקדון ניירות ערך, שהיתה נהוגה בבנק בעת הרלוונטית (להלן: " העמלה").

התובענה הייצוגית

1.         כפי שפורט בהחלטה בבקשת אישור התובענה כייצוגית מיום 10/11/10 (להלן: " ההחלטה בבקשת האישור"), הבנק נהג לגבות את העמלה מלקוחותיו בשתי הזדמנויות. ראשית, בעת מכירה של נייר ערך - שאז העמלה חושבה בהתאם לשווי נייר הערך במועד המכירה, ובאופן יחסי לתקופת האחזקה בו בידי הבנק מתחילת הרביע. אחת לשלושה חודשים גבה הבנק עמלה נוספת - שחושבה בהתאם לשווי ניירות הערך שבהם החזיק הלקוח ביום האחרון של הרביע הקודם, ובאופן יחסי לתקופת האחזקה בהם מתחילת הרביע. תעריפון העמלות של הבנק שהיה נהוג בתקופה הרלוונטית (להלן: " התעריפון"), הוסיף וקבע עמלה מזערית ביחס לניירות ערך הנסחרים בבורסה - לנייר 5.3ש"ח, ולרביע לחשבון 26ש"ח; וביחס לניירות ערך הנסחרים בחו"ל - לנייר 11ש"ח, ולרביע לחשבון 26ש"ח. " העמלה המזערית לרביע" תכונה כך בהמשך, או בקצרה: " העמלה המזערית".

            התובע המייצג מלין על האופן שבו נבדק בבנק אם יש מקום לחייב את החשבונות שבהם נוהל פיקדון ניירות ערך, בהשלמה לעמלה המזערית לרביע. אין חולק כי הבדיקה נעשתה בבנק באופן הבא: בראשית כל רביע חישב הבנק את העמלה המגיעה לו עבור הרביע הקודם על פי שוויים של ניירות הערך שהיו בפיקדון ביום האחרון של הרביע; ככל שהתוצאה היתה שהעמלה המגיעה לבנק נמוכה משיעור העמלה המזערית לרביע על פי התעריפון (26 ש"ח) - אותו חשבון חויב בהשלמה לשיעור העמלה המזערית. ודוק: כאשר בדק הבנק אם יש לחייב חשבון בהשלמה לעמלה המזערית, לא הובאו בחשבון עמלות שנגבו במהלך אותו רביע בעת מכירת ניירות ערך. על פי הנטען בבקשת האישור, שיטת חישוב זאת אינה תואמת את הקבוע בתעריפון ומביאה לגביית יתר מן הלקוחות. משכך, ההחלטה בבקשת האישור התמקדה בשאלה משפטית של פרשנות התעריפון - שהוא חוזה בנקאי אחיד.

לאחר דיון בטענות הצדדים, קבעתי בהחלטה בבקשת האישור כי עמדתו הפרשנית של התובע המייצג עולה לכאורה בקנה אחד עם לשונו ותכליתו של התעריפון, וזאת בניגוד לעמדתו של הבנק שנראה שאף סותרת את לשון התעריפון. לפיכך סברתי כי בשלב האישור יש להעדיף את עמדת התובע המייצג על עמדת הבנק. במצב דברים זה, ולאחר שדנתי בתנאים נוספים הקבועים בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו- 2006 (להלן: " חוק תובענות ייצוגיות" או " החוק"), הוריתי על אישורה של התובענה כייצוגית. בחלק האופרטיבי של ההחלטה קבעתי כדלקמן:

"א.       הקבוצה שבשמה תנוהל התובענה הייצוגית כוללת את כל הלקוחות אשר החזיקו בפיקדון ניירות ערך בבנק בשבע השנים שקדמו להגשת בקשת האישור, והבנק גבה מהם גביית יתר בגין עמלה מזערית ללקוח.

ב.         המבקש ישמש כתובע המייצג, ובאי הכוח המייצגים הם עו"ד סיני אליאס ועו"ד אורי אדלשטיין.

ג.          עילת התביעה הייצוגית היא הפרת חוזה, והשאלה המשפטית המשותפת לחברי הקבוצה היא שאלת פרשנות הוראות התעריפון לעניין גביית עמלה מזערית לרביע.

ד.         הסעד המבוקש עבור הקבוצה שבשמה תנוהל התובענה הייצוגית הוא השבה של סכומי גביית היתר."

2.         הבנק הגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה בבקשת האישור, ובמקביל להליכים שהתנהלו בבית המשפט העליון החלו הצדדים במשא ומתן לסיום התובענה הייצוגית בדרך של פשרה. לאחר שגיבשו הסדר פשרה מפורט, וטרם שניתנה החלטה בבקשת רשות הערעור, ביקשו הצדדים את אישורו של ההסדר בהתאם להוראות סעיפים 18 ו- 19 לחוק תובענות ייצוגיות. 

            הסדר הפשרה הוגש לראשונה לתיק בית המשפט ביום 8/12/11, ובדיון שהתנהל בסמוך לאחר מכן הצעתי לצדדים לערוך בו מספר שינויים באופן שיהלום את דרישות החוק; נוסח מתוקן של ההסדר המוצע הוגש לתיק ביום 5/1/12. בשלב זה, ומכיוון שלא ראיתי לדחות את ההסדר המוצע על הסף - ביום 17/1/12 הוריתי לצדדים לפרסם הודעה בעיתונות היומית בדבר הגשת הסדר הפשרה לאישור בית המשפט, וכן להעביר העתק מן ההסדר המוצע ליועץ המשפטי לממשלה, למנהל בתי המשפט ולמפקח על הבנקים.

בחלוף הזמן הקבוע לכך בחוק, היועץ המשפטי לממשלה הודיע כי אינו מתנגד לאישורו של ההסדר. בדיון שנערך ביום 25/3/12 הודיעו הצדדים כי אף לא הוגשו התנגדויות להסדר המוצע על ידי מי מבין חברי הקבוצה או הציבור בכללותו. משכך חזרו הצדדים וביקשו את אישורו של ההסדר, ומכאן החלטתי.

עיקרי ההסדר המוצע

3.         לצורך הפשרה ערך הבנק בדיקה וחישוב של הסכום הכולל שלגישת התובע המייצג חויבו בו חברי הקבוצה שלא כדין (להלן: " גביית היתר"). ראשית אותרו על ידי הבנק אותם חשבונות שבתקופה הרלוונטית חויבו בהשלמה לעמלה המזערית לרביע; ולאחר מכן נבדק ביחס לכל אחד מהחשבונות הללו אם הוא חויב בעמלה גם במהלך אותו רביע. כאן המקום לציין כי בהחלטה בבקשת האישור קבעתי כי התקופה הרלוונטית לתובענה הייצוגית היא שבע השנים שקדמו לבקשת האישור (כמצוטט לעיל) - קרי: השנים 1999 עד 2006. ואולם במסגרת הסדר הפשרה המוצע ביקשו הצדדים להרחיב תקופה זאת עד לרביע הראשון של שנת 2008 (להלן: " תקופת ההסדר"), ובכך למעשה הגדילו את קבוצת התובעים ביחס לנטען בבקשת האישור. הצדדים אמנם לא נימקו מהלך זה בבקשה לאישור הסדר הפשרה; ואולם נראה כי בחרו ברביע הראשון של שנת 2008 כמועד הסיום לתקופה הרלוונטית להסדר הפשרה, משום שזמן קצר לאחר מכן שונה התעריפון של הבנק בעקבות התקנתם של כללי הבנקאות (שירות ללקוח) (עמלות), התשס"ח- 2008. בכללים אלה נקבע תעריפון אחיד ללקוחות כל הבנקים, והופסקה למעשה גבייתה של העמלה נושא הדיון על ידי הבנק.

באותם חשבונות שחויבו על ידי הבנק בעמלה הן במהלך הרביע והן בסופו, קבע הבנק את שיעור גביית היתר כדלקמן: אם במהלך הרביע נגבה סכום נמוך מן העמלה המזערית לרביע - שיעור גביית היתר הוא בגובה העמלה שנגבתה במהלך הרביע; אם במהלך הרביע נגבה סכום גבוה מן העמלה המזערית לרביע - שיעור גביית היתר הוא בגובה העמלה המזערית לרביע. על פי חישוב זה מצא הבנק כי גביית היתר הנטענת בתובענה הייצוגית בתקופת ההסדר היתה בסכום נומינלי כולל של 3,361,476ש"ח.

הבנק מוסיף ומבהיר כי בפועל גביית היתר היא בשיעור נמוך באופן משמעותי מן הסכום האמור - וזאת משום שמשיקולי יעילות נמנע הבנק מלהפחית מגביית היתר סכומים שמגיעים לו מחברי הקבוצה. כך למשל, במקרה שבמהלך הרביע נגבתה עמלה בסכום גבוה משיעור העמלה המזערית - הבנק חישב גביית יתר בשיעור מלוא העמלה המזערית (26ש"ח). ואולם אם בתום הרביע היו בחשבון ניירות ערך, אזי הבנק רשאי היה לגבות עמלה בגין אחזקתם - ולכאורה יש להפחית את העמלה האמורה מסכום גביית היתר. אלא שהעלות הכרוכה בבדיקה פרטנית של מצב ניירות הערך בכל חשבון בכל רביע היא גבוהה עד מאוד, והבנק לדבריו העדיף לחסוך עלות זאת - גם אם הדבר פועל לרעתו בקביעת שיעור גביית היתר הנטענת.

4.         בהינתן שיעור גביית היתר כפי שנמצא על ידי הבנק (3,361,476ש"ח כאמור), הסכימו הצדדים על מתן הטבה לקבוצה בשווי דומה - 3,000,000ש"ח. ואולם הוסכם עוד כי 700,000ש"ח מתוך ההטבה ייתרמו על ידי הבנק למטרות ציבוריות (להלן: " סכום התרומה"), ורק היתרה בסך 2,300,000 תשמש לפיצוי חברי הקבוצה (להלן: " סכום ההשבה"). הצדדים מבהירים כי מנגנון זה מגלם איזון בין עמדת התובע המייצג מחד גיסא - שלפיה חלק הארי מתוך ההטבה צריך להשתלם על ידי הבנק לחברי הקבוצה; לבין עמדת הבנק מנגד - שלפיה מנגנון ההטבה צריך להביא לידי ביטוי את העובדה כי הנזק שנגרם לקבוצה בפועל נמוך באופן משמעותי משיעור גביית היתר כפי שחושב לצורך הפשרה.

            סכום התרומה ישולם על ידי הבנק לשלוש עמותות שונות בחלקים שווים - "גדולים מהחיים" עמותה למען איכות חיים לילדים חולי סרטן, עמותת "הצל ליבו של ילד" ו- "עזר מציון".

            סכום ההשבה יחולק על ידי הבנק בין חברי הקבוצה, באופן יחסי לשיעור גביית היתר מכל אחד מהם. חישוב הפיצוי ייעשה על ידי פעולת חילוק של הסכום שנגבה ביתר מכל חבר קבוצה על פי נתוני הבנק, בסכום גביית היתר הנטענת מהקבוצה כולה (3,361,476ש"ח); והכפלת שבר זה בסכום ההשבה (2,300,000ש"ח). חבר קבוצה שעדיין מנהל חשבון בבנק - ההשבה תבוצע ישירות לחשבונו. בנוסף, הבנק יפרסם על חשבונו מודעה בשלושה עיתונים יומיים ובמסגרתה יזמין כל אחד מחברי הקבוצה להמציא פרטים או ראיות על זכאותו להשבה; לאחר בדיקת הפניות ישלם הבנק לזכאים את הפיצוי המגיע להם באמצעות המחאה שתישלח בדואר רשום לכתובת שתימסר לו. כן הוסכם על ידי הצדדים כי ככל שבחלוף 12 חודשים ממועד אישור ההסדר המוצע על ידי בית המשפט, לא יחולק על ידי הבנק מלוא סכום ההשבה - אזי הבנק יתרום גם את היתרה לשלוש העמותות הנזכרות לעיל, בחלקים שווים ביניהן.